שוק העבודה עבר תמורות משמעותיות ביותר בעשורים האחרונים. אחד המאפיינים הבולטים, בעיקר בתחומים עתירי ידע, כגון הייטק, הנדסה, פיננסים ועוד, הינו המעבר משוק עבודה שמרני וסטבילי, בו עובדים מחליפים 2-3 מקומות עבודה כל מהלך חייהם ומתקדמים בין כותלי הארגון שבו הם עובדים, לשוק עבודה דינמי, בו התחרות על משאבים מייצרת תנודות תכופות יותר ומעברים רבים יותר בין מקומות עבודה.
לעובדים כיום יש הרבה יותר מה להציע, וארגונים רבים מוצאים עצמם במצוד אחר "טאלנטים" תוך שהם מפתים עובדים לעזוב את מקום עבודתם לטובת מקום שווה ונחשק יותר, ושיפור תנאיהם. לצד כל זאת, "שם המשחק" כיום הוא רווחיות. הארגון מצדו ישתדל למצות את המירב מן העובדים אותם הוא מגייס לשורותיו ולפיכך ישתדל לספק להם את הכלים והתנאים המתאימים לצורך הצלחתם, ידריך ויכשיר אותם, אולם עובדים שלא יספקו מצידם את ה"סחורה", ימצאו את עצמם מחוץ למשחק. כך, אם בעבר הקשר עובד- מעביד היה מעט יותר חזק וסנטימנטלי, כיום לנוכח שני מצבים עיקריים – שפל בפעילות הארגון או בכלכלה הגלובלית והיעדר תפוקות מספקות מצד העובד – ארגונים לא יהססו להפעיל את אופציית הפיטורים.
דווקא מכיוון שפיטורים הפכו בימינו לכה נפוצים, קיימים כיום בארגונים גדולים שירותי סיוע במציאת מקום עבודה חליפי (outplacement). אך יחד עם זאת, חויית הפיטורים מבחינה רגשית הינה עדיין מאד לא פשוטה, במיוחד כאשר היא מגיעה באורח בלתי צפוי. המפוטר, עם כל היכרותו את שוק העבודה העכשווי, ועל אף כל מנגנוני ההגנה שיפעיל במצב של פיטורים, כגון מתן הסברים רציונליים לפיטורים, הבנה של המצב הכלכלי שחייב זאת, "זה לא אני, זה הם, זה המצב" וכו', יתקשה בכל זאת שלא להיפגע, להיעלב ולקחת את הפיטורים באופן אישי. כמו כן, חוסר הודאות, החשש הקיומי כתוצאה מהיעדר פרנסה, ותחושת הכשלון, כל אלה עלולים להביא למצבים של חרדה ודכאון, לעיתים ברמה גבוהה מאד עד כדי חוסר תפקוד, הסתגרות וייאוש. המצב הרגשי אליו עלול להיקלע המפוטר תלוי בשני גורמים מרכזיים – ברמת הבטחון שיש לו ביכולתו למצוא עבודה חדשה בפרק זמן סביר ובמבנה אישיותו.
הבטחון במציאת מקום עבודה חדש תלוי כמובן בראש ובראשונה בנתונים האובייקטיביים – המקצוע הספציפי וכמה הוא מבוקש בשוק העבודה, רמת הותק והנסיון, איזור המגורים והיצע המשרות בו וגם, למרבה הצער, הגיל, שכן מעסיקים אינם נלהבים לקלוט עובדים מבוגרים מדי. יחד עם זאת, הרבה תלוי גם בתפיסה הסובייקטיבית של הדברים. גם בעלי מקצועות פחות מבוקשים או מי שמתגוררים באיזורים שהינם פחות עתירי תעסוקה ומבוגרים, עשויים להצליח למצוא עבודה אם ינקטו בגישה יותר אופטימית, גמישה ופרואקטיבית. היכולת "לחשוב מחוץ לקופסא", להיות מוכנים להתחיל לעבוד באופן זמני בעבודות שאינן תואמות עד הסוף את ההשכלה והמעמד, והנכונות לנסיעה למקומות מרוחקים. מצב של פיטורים ואבטלה הוא אכן מצב קשה, מעשית ורגשית, שכרוכה בו מידה רבה של אי ודאות וקשה לכאורה לדבר במצב כזה על בטחון ועל אופטימיות, אולם "כניעה" לתחושות הקשות ולייאוש עלולים להביא ל"מעגל קסמים" אכזרי, שבו הייאוש והפסימיות שמים "מקלות בגלגלי החיפוש", משדרים חוסר חיוניות ויכולת בראיונות עבודה, כאשר כבר כן נעשים מאמצים כמעין "נבואה שמגשימה את עצמה" – אמירה של "אין לי סיכוי לקבל את המשרה" לפני ראיון יביא לכך שהיא באמת לא תגיע. חשוב לציין כי קל לדבר ויותר קשה ליישם. להיות אופטימי ולהאמין שהמצב אינו כה נורא וכי אפשר להיחלץ ממנו אינו תמיד בחירה או החלטה.
לעיתים הראש מנסה לכוון לשם אך הלב והרגש אינם מאפשרים זאת ואז נותרים פגועים ומדוכאים ברמה הדורשת התערבות או סיוע של גורמים חיצוניים. לעיתים מספיקים רק מילה טובה של בן משפחה או חבר ולעיתים מומלץ וחשוב להתייעץ עם איש מקצוע, פסיכולוג או יועץ תעסוקתי.
הפנייה לאיש מקצוע חשובה במיוחד כאשר ישנה פגיעה משמעותית בתפקוד. הפיטורים עלולים, כאמור, להביא לתחושות רגשיות שליליות, אולם כאשר לא מצליחים לצאת מהבית ונשארים במיטה מדוכאים יותר ממספר ימים ספורים או כאשר חשים עצב או תסכול שלא מאפשרים לחשוב בבהירות ולהתמקד, צריכה להידלק נורת אזהרה. הפיטורים, חשוב לומר, אינם האירוע היחיד בחייו של האדם, ולעיתים רק מחמירים מצבים נפשיים שהיו קיימים עוד קודם לכן.
כך או אחרת, כל מקרה של קושי רגשי משמעותי כדאי להתייעץ. בנוסף, לעיתים הפיטורים יוצרים קושי שאינו קשור דווקא בחוייה הלא נעימה הכרוכה בהם אלא נובעים מן התחושה כי מדובר דווקא בהזדמנות ליציאה מתחום העיסוק הנוכחי, אך אין כל מושג לגבי אפשרויות אחרות ויכולות להתעורר אף תחושות כגון פחד מן הלא נודע, ריקנות, תקיעות או חוסר ערך ("אני לא שווה כלום", "אין שום דבר שמתאים לי").
גם אז יש בהחלט מקום לפנות ולברר את מקור הקושי ואת האפשרויות הקיימות במסגרת ייעוץ תעסוקתי.